אואנקר אחד, האנרגיה הראשונית, התממש בחסדו של המנחה האלוהי
ואאר שני
המראה (בצורת עולם) נמצאת ביד (של ה') והאדם רואה בה את עצמו.
אלוהים מדמיין וגורם לבני אדם לראות את התלבושות והפילוסופיות של שש אסכולות (במראה זו).
האדם משתקף (במראה) בדיוק באותו אופן כמו הנטייה שלו.
האדם הצחוק מוצא בו צורה צוחקת.
ואילו האדם המילל מוצא את עצמו (כמו גם כולם) שם בתנוחת בכי. אותו הדבר לגבי אדם חכם.
האדון עצמו מנצח את מראה העולם הזה, אבל הוא ראוי לציון בקהילה הקדושה ובאמצעותה.
האדון דומה לנגן שכלי המחזיק את הכלי בידו מנגן עליו את כל המידות השונות.
בהאזנה למנגינות המושמעות הוא נשאר שקוע בהן ומספיד את העליון.
ממזג את התודעה שלו במילה הוא מתמוגג וגורם לאחרים לשמוח.
לורד הוא הדובר כמו גם המאזין השקוע בתודעת העל.
בעצמו את כל האושר הוא מכין אחד וכולם.
המסתורין הזה שהאדון נמצא בכל מקום, מובן רק על ידי גורמוק, בעל אוריינטציה של גורו.
הוא (האדון) בעצמו מתחזה להיות רעב נכנס למטבח ומבשל את האוכל ללוש בו כל מיני תענוגות.
בעצמו אוכל ומשבע הוא מרעיף שבחים על הכלים המעודנים.
הוא עצמו הוא העונג כמו גם המאושר.
הוא המיץ כמו גם הלשון שמתענג על טעמו.
הוא מחלחל לכל, בעצמו הוא הנותן וגם המקבל.
לדעת את העובדה שהוא מחלחל בין כולם, הגורמוך חש עונג עצום.
הוא עצמו פורש את המיטה ובעצמו נשען עליה.
נכנס לחלומות הוא משוטט באזורים רחוקים.
עושה את העניים למלך ואת המלך לעני הוא מכניס אותם לכאב ותענוג.
בצורת מים הוא עצמו מתחמם וקר.
בין צער ותענוגות הוא מסתובב ומשיב לקריאה כשקוראים לו.
הגורמוך, שמבין את טבעו לבשר לפני הכל, משיג אושר.
כאשר טיפות הגשם בסוואטי נאקסטר (תצורת הכוכב החמישה עשר מבין) עשרים ושבעה תצורות הכוכבים המוכרות בהודו) נופלות באותה מידה בכל המקומות,
ונופלים למים הם מתמזגים במים ועל האדמה הם הופכים לאדמה;
במקומות הוא הופך לצמחים וצמחייה, מתוק ומר; במקומות מסוימים הם מעוטרים היטב באינספור פרחים ופירות.
נופלים על עלי הבננה הם הופכים לקמפור מצנן.
אותו דבר כשהם נופלים לתוך קונכיית ים הופכים לפנינים.
נכנסו לפה של נחש הם הופכים לרעל קטלני ותמיד חושבים רע.
ה' מנצח בכל המקומות ויושב במצבו בקהילה הקדושה.
ערבוב עם פח, הנחושת הופכת לברונזה.
אותה נחושת מעורבת באבץ מופיעה בצורה של פליז.
נחושת מעורבת בעופרת מחליפה פיוטר, מתכת שבירה הנקראת בהארת' בפנג'אב.
במגע של אבן החכמים, אותה נחושת הופכת לזהב.
כאשר הופכת לאפר נחושת הופכת לתרופה.
באופן דומה, למרות שהאדון נמצא בכל מקום, עדיין ההשפעות של חברת האדם שונות על פני בני אדם. כשהוא יודע זאת הרבה, ה' נספד בקהילה הקדושה.
כמו מים מעורבים עם צבע שחור נראה שחור
ומעורב במים אדומים נעשה אדום;
מסתבר שהוא צהוב ומוסיף צבע צהוב;
ועם הירוק הופך לירוק נותן הנאה.
לפי עונות השנה נעשה חם או קר.
כמו כן, יהוה אלוהים פועל לצרכיהם (של יצורים). בעל אוריינטציה גורו (גורמוך) שכולו שמחה מבין את התעלומה הזו.
אש מדליקה את המנורה והאור מתפזר בחושך.
הדיו המתקבל מהמנורה משמש את הסופר.
מהמנורה ההיא נשים מקבלות קוליריום. לכן על ידי חיים בחברת אנשים טובים אדם עוסק במעשים טובים.
באותה דיו נכתבים הספדים של ה' והפקיד כותב חשבונות במשרדו.
רק גורמוק מבין עובדה זו, שהאדון מתפשט מסביב.
מזרע עולה העץ ואז הוא מתפשט הלאה.
השורש משתרע באדמה, הגבעול בחוץ והענפים משתרעים מסביב.
הוא הופך להיות מלא בפרחים, פירות ואמצעים של הרבה צבעים ותמציות מענגות.
בפרחיו ובפירותיו שוכנים ניחוח ושמחה ועכשיו זרע זה הופך למשפחה גדולה.
שוב הפרי על ידי הפקת זרעים הופך למקור לאינספור פרחים ופירות.
ההבנה של עצם העובדה הזו שהאדון לבדו הוא בין כולם הופכת את הגורמוק לשחרור.
מכותנה מכינים את החוט ולאחר מכן את העיוות והוופט שלו.
ידוע כי מאותו חוט מייצרים את הבד.
העשויים מארבעת החוטים הם מה שמכונה צ'וסי, גאנג'אלי וכו' (בהודו).
הבגדים המעלים (מלמל, סיריסף) העשויים ממנו מקנים נוחות והנאה לגוף.
על ידי הפיכתו של טורבן, צעיף, מעיל מותן וכו', החוט מכותנה הופך למקובל על כולם.
האל מחלחל בין כולם והגורמוקים נהנים מאהבתו.
הצורף יוצר מזהב קישוטים יפים.
ביניהם רבים הם כמו עלה פיפל לקישוט אוזניים ורבים עשויים מחוטי זהב.
מזהב, גם טבעות אף ושרשראות מעובדות לצורתן.
מיוצרים קישוט למצח (טיקה), שרשרת משובצת תכשיטים, זרי פנינים.
מכינים מזהב שרשראות שורש כף יד מגוונות וטבעות עגולות.
הגורמוק מרגיש שכמו זהב הוא הבסיס לכל דבר ודבר.
כתוש על ידי מכונת הריסוק קנה סוכר נותן מיץ באופן מיידי.
יש שמכינים ממנו גושים של ג'ינג'י וסוכר חום.
חלקם מכינים סוכר מזוקק וחלקם מוסיפים בו טיפות מתוקות מייצרות ג'ינג'י מיוחד.
מעצבים אותו לגוש סוכר וממתקים מגוונים.
העניים והעשירים אוכלים אותו שניהם בהנאה.
אלוהים (בדומה למיץ קנה סוכר) מחלחל בכל; עבור גורמוקים הוא המהות של כל ההנאות.
פרות הן בגוונים שונים אבל החלב מכולם לבן.
להכנת גבשושית קצת רנט מוסיפים לתוכו ואז מניחים אותו ללא חלוקה.
בחביצה של גבשושית מוצאים חמאה מעל חלב החמאה.
החמאה המבושלת כהלכה הופכת ל-ghee - חמאה מבהירה.
ואז הגהי הזה משמש כקורבן, ומבצעים אותו יג'ן (טקסים) ומנחה אחרת.
גורמוק יודע שהאדון כולו מתפשט, אבל כדי להגיע אליו צריך חיפוש רוחני כמו גם תחושת שביעות רצון.
מרגעים, ה-gharis (יחידת זמן השווה ל-22).
(5 דקות), מוחורת (זמן משמח), רבעי היום והלילה (פאהר - שלוש שעות) תאריכים וימים נספרו. אז נעשו הצטרפות שני שבועיים (אור כהה) ושנים עשר חודשים.
ויזואליים רבים מעוררי השראה נוצרו במהלך שש העונות.
אבל כמו שאומרים האנשים הבקיאים, השמש נשארת זהה בין כולם.
באופן דומה, פורסמו ארבעה וראנים, שש פילוסופיות וכתות רבות,
אבל הגורמוק מבין הכל (ומכאן שלא יהיו קרבות פנים).
המים הם אחד וגם כדור הארץ הוא אחד אבל הצמחייה היא בעלת איכויות מגוונות.
רבים נטולי פירות ורבים מעוטרים בפרחים ובפירות.
יש להם סוגים מגוונים של ניחוח ובאמצעות מיני התמציות הרבים שלהם הם מעצימים את הפאר של הטבע.
אותה אש יש בכל העצים.
האש הבלתי גלויה ההופכת לידי ביטוי מצמצמת הכל לאפר.
כמו כן, האדון (הבלתי-מוצג) הזה שוכן בכל, ועצם העובדה הזו גורמת לגורמוקים מלאי עונג.
כל הצמחייה הנטועה ליד עץ הסנדל הופכת לריחנית כמו סנדל.
להיות בקשר עם אבן הפילוסופים וסגסוגת המתכות הקלות הופך למתכת אחת (זהב).
נהרות, נחלים ופלגים לאחר ההצטרפות לגנגס ידועים בשם הגנגס.
הגואל של הנופלים הוא העדה הקדושה שבה מתנקה עפר החטאים.
אינספור של כופרים וגיהנום זכו לגאולה דרך הקהילה הקדושה ובתוכה.
הגורמוק מתבונן ומבין שאלוהים חודר לכל אחד ואחת.
עש אוהב מנורה בוערת ודגים ממשיכים לשחות במים מאהבתם.
עבור צבי הצליל המוזיקלי הוא מקור התענוג, והדבורה השחורה המאוהבת בלוטוס מתעטפת בו.
הפטרידג' האדום (צ'אקור) אוהב את הירח ומתרכז בו.
נקבת שלדרייק אדמדם (צ'קאווי) אוהבת את השמש ורק עם הזריחה היא פוגשת ומזדווגת עם התבנית שלה.
אישה אוהבת את בעלה ואהבה היא שהאם מביאה לעולם את הבן.
בהתבוננות בו פועל בכל, הגורמוק מרגיש מרוצה.
דרך עיניו (של העולם) הוא צופה בכל ההישגים המופלאים.
בהכרה מלאה הוא מקשיב לסיפורים המסופרים.
דרך הלשון הוא מדבר ומתענג על כל הטעמים.
הוא עובד עם ידיים והוא, יודע כל, הולך ברגל.
בגוף, הוא הנפש שכל האיברים מצייתים לפקודותיו.
כשהם מבינים (העובדה) שהוא מחלחל לכל, הגורמוקים מרגישים מרוצים.
הבסיס של העולם הוא אוויר (תערובת הגזים) וסבאד (מילה) הוא הגורו של כל הידע שממנו נובעים הלאה כל המחשבות, המוזיקה והצלילים הנלווים.
אמא ואבא הם הכוחות היצירתיים בצורה של אדמה ומים.
לילה ויום הן האחיות שמניקות את היצורים וכך כל המערכת ממשיכה לפעול.
עם השילוב של סיווה (התודעה) ו-Sakti (הטבע האינרטי) כל העולם הזה מתהווה.
האדון המושלם הטרנסצנדנטלי הזה מחלחל לכול, כשאותו ירח בשמיים מוצג בכל כדי המים.
האדון הזה מעבר לכל המזונות הוא המזון של הגורמוקים והוא לבדו פועל בכל.
האדון הוא הניחוח בפרחים ובהיותו דבורה שחורה הוא נמשך לפרחים.
מוהל במנגו הוא הוא והופך לזמיר הוא נהנה באותה מידה.
הופך לטווס ולציפור הגשם (papthd) רק הוא מזהה את התענוג בגשם של העננים.
הוא הופך את עצמו לממתקים מגוונים בכך שהוא הופך לחלב ומים.
אותו לורד חסר צורה המניח צורות שונות שוכן בכל הגופים.
הוא נוכח בכל החומרים והפעילויות והגורמוקים משתחווים לפני כל השלבים האלה.