מחפש, מחפש, אני שותה בצוף האמברוזיאלי.
אימצתי את דרך הסובלנות, ונתתי את דעתי לגורו האמיתי.
כל אחד קורא לעצמו אמיתי ואמיתי.
הוא לבדו אמת, אשר משיג את התכשיט לאורך ארבעת העידנים.
אוכלים ושותים, אחד מת, אבל עדיין לא יודע.
הוא מת ברגע, כשהוא מממש את דבר השב"ד.
תודעתו הופכת יציבה לצמיתות, ומוחו מקבל את המוות.
בחסד של גורו, הוא מבין את הנאם, שם האל. ||19||
האדון העמוק שוכן בשמי הנפש, השער העשירי;
שרים את הלל שלו, אדם שוכן בנחת ובשלווה אינטואיטיבית.
הוא לא הולך לבוא, או בא ללכת.
בחסד של גורו, הוא נשאר ממוקד באהבה באלוהים.
אדון השמים-נפש אינו נגיש, עצמאי ומעבר ללידה.
הסמאדהי הראוי ביותר הוא לשמור על התודעה יציבה, ממוקדת בו.
לזכור את שם האדון, אדם אינו נתון לגלגול נשמות.
תורתו של הגורו היא המצוינת ביותר; כל שאר הדרכים חסרות את הנעם, שם ה'. ||20||
בשיטוט אל אינספור מפות ובתים, התעייפתי.
הגלגולים שלי הם אינספור, ללא גבול.
היו לי כל כך הרבה אמהות ואבות, בנים ובנות.
היו לי כל כך הרבה גורואים ותלמידים.