כשמגיע תורו, אף אחד לא יכול להישאר כאן.
הדרך קשה ובוגדנית; הבריכות וההרים בלתי עבירים.
הגוף שלי מלא בפגמים; אני מת מצער. בלי סגולה, איך אוכל להיכנס לביתי?
בעלי מידות טובות, ופוגשים את ה'; איך אוכל לפגוש אותם באהבה?
אם רק יכולתי להיות כמוהם, מזמר ומהרהר בתוך לבי על האדון.
הוא שופע פגמים וחסרונות, אבל הסגולה שוכנת גם בתוכו.
ללא הגורו האמיתי, הוא אינו רואה את מעלותיו של אלוהים; הוא אינו מזמר את המעלות המפוארות של אלוהים. ||44||
חיילי אלוהים דואגים לבתיהם; שכרם נקבע מראש, לפני שהם באים לעולם.
הם משרתים את האדון והאדון העליון שלהם, ומשיגים את הרווח.
הם מוותרים על חמדנות, קמצנות ורוע, ושוכחים אותם ממוחם.
במצודת הגוף, הם מכריזים על ניצחונו של מלכם העליון; הם לעולם לא מנוצחים.
מי שקורא לעצמו עבד של אדונו ואדונו, ובכל זאת מדבר אליו בהתרסה,
יעצור את שכרו ולא ישב על כס המלכות.
גדלות מפוארת רובצת בידי אהובי; הוא נותן, לפי עונג רצונו.
הוא עצמו עושה הכל; למי עוד עלינו לפנות? אף אחד אחר לא עושה כלום. ||45||
אני לא יכול להעלות על הדעת אף אחד אחר, שיוכל לשבת על הכריות המלכותיות.
האיש העליון של בני האדם מחסל את הגיהנום; הוא אמת, ואמיתי שמו.
הסתובבתי בחיפוש אחריו ביערות ובכרי הדשא; אני מהרהר בו בתוך מוחי.
האוצרות של אינספור פנינים, תכשיטים ואזמרגדים נמצאים בידיו של הגורו האמיתי.
בפגישה עם אלוהים, אני מרומם ומרומם; אני אוהב את האדון האחד בדעתו.