מארו, מהל השלישי:
אני משרת את האדון האחד, שהוא נצחי, יציב ואמיתי.
צמוד לדואליות, העולם כולו שקרי.
בעקבות תורתו של הגורו, אני משבח את האדון האמיתי לנצח, מרוצה מהאמת שבאמת. ||1||
סגולותיך המפוארות הן כה רבות, אדוני; אני לא מכיר אפילו אחד.
חיי העולם, הנותן הגדול, מצמידים אותנו לעצמו.
הוא עצמו סולח, ומעניק גדלות מפוארת. בעקבות תורתו של הגורו, המוח הזה מאושר. ||2||
דבר השב"ד הכניע את גלי מאיה.
האגואיזם נכבש, והמוח הזה הפך ללא רבב.
אני שר באופן אינטואיטיבי את הלל שלו, חדור אהבת האל. לשוני מזמרת ומתענגת על שם ה'. ||3||
זועק, "שלי, שלי!" הוא מבלה את חייו.
המנמוך העצמי אינו מבין; הוא מסתובב בחוסר ידיעה.
שליח המוות משגיח עליו בכל רגע, כל רגע; לילה ויום, חייו מתבזבזים. ||4||
הוא נוהג בתאוות בצע בפנים, ולא מבין.
הוא לא רואה את שליח המוות מרחף מעל ראשו.
כל מה שיעשה בעולם הזה, יבוא מולו בעולם הבא; מה הוא יכול לעשות ברגע האחרון? ||5||
אלה שקשורים לאמת הם אמת.
המנמוכים בעלי הרצון העצמי, המחוברים לדואליות, בוכים ומייבלים.
הוא האדון והאדון של שני העולמות; הוא עצמו מתענג על סגולה. ||6||
באמצעות דבר השב"ד של הגורו, עבדו הצנוע מתעלה לעד.
המוח הזה מתפתה על ידי הנאם, מקור הצוף.
הוא אינו מוכתם כלל מלכלוך ההתקשרות למאיה; באמצעות תורתו של הגורו, הוא מרוצה ורווי בשם האל. ||7||
האדון האחד מוכל בתוך כולם.
בחסד של גורו, הוא מתגלה.
מי שמכניע את האגו שלו, מוצא שלווה מתמשכת; הוא שותה את הצוף האמברוזיאלי של השם האמיתי. ||8||
אלוהים הוא ההורס של החטא והכאב.
הגורמוך משרת אותו, ומהרהר בדבר השב"ד.
הוא עצמו חודר הכל. הגוף והנפש של הגורמוך רוויים ומרוצים. ||9||
העולם בוער באש של מאיה.
הגורמוך מכבה את האש הזו, על ידי התבוננות בשב"ד.
עמוק בפנים נמצאים שלווה ושלווה, ומתקבל שלווה מתמשכת. בעקבות תורתו של הגורו, מתברכים בנאם, שם ה'. ||10||
אפילו אינדרה, היושב על כסאו, נלכד בפחד המוות.
שליח המוות לא יחסוך מהם, למרות שהם מנסים כל מיני דברים.
כאשר אדם נפגש עם הגורו האמיתי, הוא משוחרר, שותה ומתענג על המהות הנשגבת של האל, הר, הר. ||11||
אין התמסרות בתוך המנמוך העצמי.
באמצעות פולחן מסור, הגורמוך משיג שלווה ושלווה.
לנצח טהור ומקודש דבר הבני של הגורו; בעקבות תורתו של הגורו, הישות הפנימית של האדם ספוגה בו. ||12||
שקלתי את ברהמה, וישנו ושיווה.
הם כבולים בשלוש התכונות - שלושת הגונאות; הם רחוקים מהשחרור.
הגורמוך מכיר את החוכמה הרוחנית של האדון האחד. לילה ויום, הוא מזמר את הנאם, שם ה'. ||13||
הוא אולי קורא את הוודות, אבל הוא לא מבין את שם האדון.
למען מאיה הוא קורא ומדקלם ומתווכח.
הבור והעיוור מתמלא בזוהמה מבפנים. איך הוא יכול לחצות את אוקיינוס העולם הבלתי עביר? ||14||
הוא משמיע את כל המחלוקות של הוודות,
אבל ישותו הפנימית אינה רוויה או מרוצה, והוא אינו מממש את דבר השב"ד.
הוודות מספרות הכל על סגולה ורעות, אבל רק הגורמוך שותה בצוף האמברוזיאלי. ||15||
האדון האמיתי היחיד הוא לבדו.
אין עוד איש מלבדו.
הו ננק, נכון הוא דעתו של מי שמכוונן לנעאם; הוא מדבר אמת, ורק אמת. ||16||6||
מארו הושר באופן מסורתי בשדה הקרב כהכנה למלחמה. לראג הזה יש אופי תוקפני, שיוצר כוח וכוח פנימי לבטא ולהדגיש את האמת, ללא קשר להשלכות. הטבע של מארו מעביר את חוסר הפחד והכוח שמבטיחים שהאמת נאמרת, לא משנה מה המחיר.