ששב"ד שוכן עמוק בתוך הגרעין של כל היצורים. אלוהים הוא בלתי נראה; לאן שלא אסתכל, שם אני רואה אותו.
האוויר הוא מקום משכנו של האדון המוחלט. אין לו תכונות; יש לו את כל התכונות.
כאשר הוא נותן את מבטו של החסד, השב"ד בא להתגורר בתוך הלב, והספק נמחק מבפנים.
הגוף והנפש הופכים ללא רבב, באמצעות המילה ללא רבב של בני שלו. תן שמו נחקק בתודעתך.
השב"ד הוא הגורו, לשאת אותך על פני האוקיינוס העולמי המפחיד. דע את האדון היחיד לבד, כאן ומכאן.
אין לו צורה או צבע, צל או אשליה; הו ננק, תבין את השב"ד. ||59||
הו הנזיר המתבודד, האדון האמיתי והמוחלט הוא התמיכה של הנשימה הנשיפה, המשתרעת עשר אצבעות.
הגורמוך מדבר ומחטט את מהות המציאות, ומממש את האל הבלתי נראה, האינסופי.
מחסל את שלוש התכונות, הוא חוקק את השב"ד שבתוכו, ואז, מוחו נפטר מאגואיזם.
מבפנים ומבחוץ, הוא מכיר את האדון היחיד לבדו; הוא מאוהב בשם האדון.
הוא מבין את הסושמנה, אידה ופינגאלה, כאשר האל הבלתי נראה מתגלה.
הו ננק, האדון האמיתי נמצא מעל שלושת ערוצי האנרגיה הללו. דרך המילה, השב"ד של הגורו האמיתי, מתמזגים עמו. ||60||
הרגשות ברמקאלי הם כמו אלה של מורה נבון שמשמיע משמעת לתלמידו. התלמיד מודע לכאב שבלמידה, אך עדיין מודע לעובדה שבסופו של דבר זה לטובה. כך מעביר רמקלי את השינוי מכל מה שאנחנו מכירים, למשהו שאנחנו בטוחים שיהיה טוב יותר.